יוסף שמואל בלוך

 "הזיופים החדשים ביותר משולחנו של כב' הפרופסור רוֹלינג"

הספר עוסק באוגוסט רולינג, תיאולוג קתולי גרמני, שלא הסתיר את השקפותיו האנטישמיות ולא היסס לתת להן פומבי. הרב, העיתונאי והפוליטיקאי יוסף שמואל בלוך השיב לו מלחמה שערה. רולינג ביסס את השקפותיו האנטישמיות על ידיעותיו כביכול בעברית ובמקרא.. בלוך פקפק בידע זה, ובצדק. במשפט שהתקיים בשל טענותיו של בלוך נגד רולינג התברר שרולינג לא היה כה בקי בעברית ובמקרא. השמצותיו היו אפוא חסרות יסוד. הפולמוס הזה מראה שמידע כוזב עלול להוביל להשתרשותן של דעות קדומות. יש צורך בעבודה יסודית כדי לערער על אותן דעות ולחשוף את שקריותן.        

1883

רגינה יונאס

"האם אישה יכולה לשמש ברבנות?"

כן! – זו התשובה הקצרה לשאלה המתנוססת על כותרת עבודת הדוקטורט של רגינה יונאס. טענתה של יונאס היא שלנשים צריכה להיות הזכות לכהן כרבניות, וכסימוכין לטענה זו היא מביאה דוגמאות של נשים מן התנ"ך ומן התלמוד. היכולת לגלות חמלה כלפי הזולת, הכישורים החברתיים, האינטואיציה הפסיכולוגית והפתיחות כלפי הדור הצעיר – כל אלה מאפיינים נשיים שמוסד הרבנות זקוק להם, כך כותבת יונאס בעבודתה. אבל היא לא מתעקשת על כך שצריך להתרחק מן ההלכה ומן המסורת, אלא דווקא מסיקה מהם על קיומו של שוויון בין המינים. עבודת הדוקטורט שלה מראה כי קיימת אפשרות להכיר בסמכות דתית מסורתית, ולפעול בו בזמן למען שינוי חברתי וקִדמה. היא מראה גם שלנשים יש לא רק הזכות לכהן בתפקידים דתיים, אלא גם היכולות והמיומנות כדי לעשות זאת בהצלחה יתרה.     

1930

מרטין בובר

"אני ואתה"

הפילוסוף והפדגוג היהודי והאוסטרי-ישראלי יהיה בעל השפעה מכרעת על אופן החשיבה על דת, פילוסופיה ואתיקה בעת החדשה. בספרו "אני ואתה" הוא מציג שתי גישות בסיסיות שלאורן ניתן לתפוס את העולם ואת הזולת: הגישה האחת מבוססת על הזרה, או על "יחס אני-לז" – כך בתרגום העברי של הספר – וזו גישה שלפיה אנו רואים את הזולת כאובייקט, שאנחנו יכולים להשתמש בו או להפעיל עליו מניפולציות. הגישה הזו יוצרת ריחוק וניכור. כאשר אנחנו פועלים מתוך גישת ה"אני-אתה", אנו רואים את הזולת כ"אתה" ייחודי שאי אפשר להחליפו באחר, ואנו נוהגים בו בכבוד וביִראה. נוכחות, פגישה וקִרבה הן המרכיבים המכריעים בקשר הזה. לפילוסופיה של בובר יש חשיבות כמצע לשיח בין-דתי. לא מדובר כאן רק על שיח אינטלקטואלי, אלא גם על הנכונות להקשיב ולהניח לזולת להשפיע עליכם ולשנות אתכם. 

אם חדוות הקריאה היא שהובילה אתכם אל אולם הקריאה של "ספריית הספרים האבודים", הרי שכאן תוכלו ללמוד בשקט מוחלט (יש לקוות) על היהדות הליברלית, על חיי המרצים והסטודנטים, ועל תולדות "בית המדרש הגבוה למדעי היהדות"

ואתם יכולים להישאר עוד שעה קלה בעולם הזה של מהפך ושינוי, לפני שנגיע לנקודת המפנה הטרגית בדברי ימי בית המדרש.

1923

ליאו בק

"מהותה של היהדות"

עבודת הדוקטורט של בק מסבירה מהי יהדות, ובו בזמן היא גם כתב הגנה על היהדות – הגנה מפני דעות קדומות ופרשנויות מוטעות. הכותרת יכולה להיקרא כתגובה על ספרו של אדולף פון הארנאק (1851-1930) "מהותה של הנצרות". ליאו בק מבקר אותו משום שלדעתו היהדות מוצגת בספר בצורה לא מדויקת ומזלזלת. בעבודתו מדגיש בק את העומק המוסרי והרוחני של היהדות, את משמעותה לחיי הפרט ואת תפקידה המרכזי בהיסטוריה ובתרבות של העם היהודי. הוא גם מנמק מדוע אין לראות ביהדות דת מיושנת, שהנצרות התגברה עליה או החליפה אותה. בק מתאר את היהדות כדת חיה ודינמית, שהיא עדיין רלוונטית ובעלת משמעות. בדרך זו נאבק הספר "מהותה של היהדות" בדעות קדומות ובגישות מוטעות של לא-יהודים כלפי היהדות. מדובר בכתב הגנה משכנע בזכות היהדות, על כל עומקה ומורכבותה.    

1905

אברהם יהושוע השל

"תופעת הנבואה ביהדות"

השל עוסק בתפקידם של הנביאים בתנ"ך ובנביאים עצמם. הם בני אדם שחוו מפגש עמוק עם האלוהי, שחולל אצלם שינוי מהותי. החוויה הזו היא שמניעה אותם לבשר את דְבר-האל ולמחות נגד אי-צדק. השל לא רואה בנביאים אנשי חזון בלבד, אלא גם אנשים ביקורתיים בתחום המוסר, למשל כלפי מנהיגים פוליטיים ודתיים בני זמנם. רגש של חמלה הוא מרכיב מרכזי של השליחות הנבואית. היום עלינו לבחון כמובן את הספר בהקשר ההיסטורי והתרבותי שלו. אבל אין ספק שהפרשנויות של השל בנוגע ליחס שבין דת לאתיקה ודבריו על צדק וחמלה רלוונטיים כתמיד.   

1936