ארליך הוא אחד הסטודנטים האחרונים שלמדו בבית המדרש. עם סגירתו הכפויה בשנת 1942 נאלץ ארליך לעבוד בעבודות כפייה. בשנת 1943 הצליח להתחמק ממעצר ולהגר לשווייץ בעזרת דרכון מזויף. שם המשיך את לימודיו באוניברסיטת באזל, ובשנת 1950 קיבל תואר ד"ר לפילוסופיה.
פעילות למען דיאלוג בין-דתי
לאחר המלחמה לימד ארליך באוניברסיטאות שונות, בין השאר בפרנקפורט, בציריך, בבאזל, בברן ובברלין. בשנת 1961 מונה ארליך למנהל של ארגון בני-ברית באירופה – תפקיד שאותו מילא עד 1994. ארגון בני-ברית, שנוסד בניו יורק בשנת 1843, שם לו למטרה לחזק את הקהילתיות היהודית ברחבי העולם, ולפעול למען זכויות אדם, צדק חברתי ודיאלוג בין-דתי. משנת 1972 עבד ארליך גם כמרצה מן החוץ לתולדות עם ישראל בעת החדשה בפקולטה התיאולוגית של אוניברסיטת ברן.
ארליך התגייס כבר בתחילת דרכו המקצועית לקידום הדיאלוג בין יהודים לנוצרים. בשנת 1958 מונה למזכיר הכללי של "קבוצת העבודה הנוצרית-יהודית בשוויץ" (Die Christlich-Jüdische Arbeitsgemeinschaft in der Schweiz) – גוף שקידם את הדיאלוג היהודי-נוצרי בשווייץ. באותה שנה קיבל את הפרס ע"ש ליאו בק מהמועצה המרכזית של יהודי גרמניה (Zentralrat der Juden in Deutschland), שניתן לאישים הפועלים לקידום דיאלוג בין-דתי. ארליך המשיך בפעילותו בתחום זה עד שהלך לעולמו בשנת 2007. הוא הוציא תחת ידיו פרסומים וספרים רבים על היחסים בין נוצרים ליהודים וזכה בעוד פרסים רבים על מפעל חייו.
"לארנסט לודוויג ארליך היה הכישרון לבנות גשרים בין דתות ותרבויות"