חוקר התלמוד אלכסנדר גוטמן נולד בבודפשט בשנת 1904. הוא סיים בהצלחה את הכשרתו לרבנות ואת הדוקטורט שלו בברסלאו שבפרוסיה (היום ורוצלב, בפולין). משנת 1935 עד 1940 הוא לימד תלמוד בבית המדרש. במהלך תקופה זו הסמיך בוגרים רבים של בית המדרש כרבנים.
לנוכח הסכנה הגוברת ליהודים באירופה, ברח גוטמן עם משפחתו לארצות הברית בשנת 1940, התמנה לפרופסור לתלמוד בהיברו יוניון קולג', סינסינטי. במהלך שנות עבודתו הרבות כתב כמה וכמה חיבורים ומאמרים חשובים, ביניהם "היחס בין המשנה לתוספתא מנקודת מבט תוכנית-עניינית ומבחינת העריכה" (גרמנית, 1928) ו"היהדות הרבנית בהתהוותה" (אנגלית, 1970).
גוטמן היה פעיל בארגונים אקדמיים-מדעיים יהודיים שונים וקיבל פרסים רבים על פעילותו, בין השאר את המלגה ע"ש גוּגֶנהיים. הוא היה צלם חובב נלהב והִרבה לבקר בישראל ובאירופה. הוא הלך לעולמו בסינסינטי בשנת 1994.
הצלת הספרים והשלכותיה
כשעזב גוטמן את גרמניה בשנת 1940, הוא לקח איתו כמה ספרים מספריית בית המדרש. כפי שתיאר זאת שנים רבות לאחר מכן, מנהלת הספרייה, ג'ני וויילד, והיינריך פייט-זימוֹן, יו"ר חבר הנאמנים של בית המדרש, הם שהפקידו בידיו שישים מן הספרים יקרי הערך ביותר כדי שיגיעו למקום בטוח. גוטמן שם אותם בין הספרים של ספרייתו הפרטית, וכך הצליח להבריחם מגרמניה. הודות לפעולה אמיצה הזו, ניצל חלק מהמורשת התרבותית של בית המדרש, זמן קצר לפני שהנאצים שדדו את תכולת הספרייה כולה.
גוטמן שמר את הספרים שהבריח אצלו, ובשנת 1984 החליט להעמידם למכירה פומבית. כשהחלה המכירה, התעוררה מחלוקת משפטית. בית המכירות הפומביות סוֹת'ביז הפסיק את המכירה לאחר שקבוצות של ניצולים, וכן מוסדות חינוך ותרבות יהודיים, הביעו את התנגדותם. כל המתנגדים הטילו ספק בזכותו של גוטמן להציע את הספרים למכירה, שכן על מנת שלאדם תהיה הזכות למכור דבר זה או אחר, עליו להיות הבעלים. אלא שזו בדיוק הייתה השאלה: מי הבעלים של הספרים מספריית בית המדרש, לאחר שבית המדרש עצמו כבר לא היה קיים? אלכסנדר גוטמן הבריח את הספרים מגרמניה, ולקח על עצמו בכך סיכון גדול ביותר. בהתחשב בנסיבות האלה, האם לא הייתה לו זכות להציע את הספרים למכירה? או שמא מוטב שמוסד ציבורי ישמור אצלו את הספרים? המחלוקת נפתרה בשנת 1985 באמצעות הסדר בין משפחת גוטמן לַתובע הכללי של ניו יורק. גוף בשם Judaica Conservancy Foundation, שהוקם במיוחד למטרה זו, לקח את הספרים השנויים במחלוקת לידיו, והעביר אותם למוסדות תרבות ציבוריים בארה"ב, אנגליה וישראל. משפחת גוטמן קיבלה פיצוי כספי.
סיפורו של אלכסנדר גוטמן הוא דוגמה להחלטות הקשות שאנשים נאלצו להתמודד עמן במהלך רדיפות הנאצים ולעתים גם לאחר מכן.