היא נולדה בשנת 1902 למשפחה יהודית אורתודוקסית בברלין. בילדותה סבלה ממחסור וממצוקה וקיבלה חינוך יהודי דתי קפדני.
כבר כשלמדה בתיכון הממלכתי בברלין-וַייסֶנזֶה, גילתה יונאס עניין רב ביהדות והביעה את רצונה להיות רבנית. היא חתרה למימוש שאיפתה זו על אף שבאותה תקופה רווחו הגבלות על מינוי נשים לתפקידי מנהיגות דתיים. בשנת 1924 החלה את לימודיה בבית המדרש בברלין. את הלימודים מיִמנה בעצמה בכך שעבדה כמורה בבתי ספר שונים בברלין.
בשנת 1930 סיימה יונאס את לימודיה בהצלחה. התיזה שלה, שכותרתה "האם אישה יכולה לכהן ברבנות?", הייתה צעד אמיץ שקרא תיגר על החלוקה המגדרית המסורתית ביהדות. על אף ההערכה החיובית שהתיזה קיבלה, תחילה לא הייתה לה אפשרות להשלים את הבחינה בעל פה שנדרשה כדי לקבל הסמכה, משום שהמנחה הראשי שלה לכתיבת התיזה, פרופסור אדוארד באנת', הלך לעולמו במפתיע.
רק בשנת 1935 הוסמכה יונאס לרבנות מידיו של מקס דינֶמן, מנהל אגודת הרבנים הליברלית. בכך הפכה לרבה המוסמכת הראשונה בהיסטוריה. על אף הצלחה זו, היא לא עמדה בראש קהילה משלה, ובתפקידה כרבה עבדה בעיקר בהוראה ובליווי ויעוץ בחיי היומיום. היא נשאה הרצאות בבתי כנסת ליברליים, טיפלה בחולים ובקשישים ועבדה בכלא לנשים.
כשהחל גירוש היהודים מגרמניה בשנת 1941, החמיר מצבה של יונאס. ב-6 בנובמבר 1942 היא ואמה גורשו לטרזיינשטט, שם המשיכה בעבודת הליווי והיעוץ שלה בתנאים קיצוניים. גם במחנה הריכוז היא נשאה הרצאות, וכמו כן תמכה במגורשים שאך זה הגיעו. באוקטובר 1944 נשלחה למחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו ונרצחה.
"האל נטע את העם היהודי שלנו בהיסטוריה כעם שבורך. להיות 'מבורך' על ידי האל פירושו להעניק ברכות, חסד ונאמנות בכל מקום שהולכים אליו ובכל מצב"