אדולף פון הארְנאק

אדולף פון הארנאק נולד ב-7 במאי 1851 בדוֹרפּאט, כיום טארְטוּ באסטוניה, והלך לעולמו ב-10 ביוני 1930 בהיידלברג. הוא היה דמות מרכזית בתיאולוגיה הפרוטסטנטית הגרמנית של תקופתו. כהיסטוריון של הכנסייה וכפרופסור באוניברסיטה, טבע פון הארנאק את חותמו על דורות של סטודנטים והשפיע במידה ניכרת על המחשבה הדתית והפוליטית של תקופתו. עם זאת, פעילותו ועבודתו עוררו מחלוקת, בעיקר עקב אופן התייחסותו לַיהדות.

לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים בעיר הולדתו והחל שם את לימודי התיאולוגיה שלו, המשיך הארנאק את לימודיו בלייפציג, ושם קיבל את הדוקטורט שלו והוסמך כמרצה. לאחר מכן לימד כפרופסור באוניברסיטאות שונות בגרמניה, לפני שהחל בקריירה ארוכה ורבת-השפעה באוניברסיטה ע"ש הומבולדט בברלין.

יחסו של הארנאק ליהדות

הרצאותיו של הארנאק על "מהותה של הנצרות", שעוררו עניין רב, עוררו בו בזמן גם ביקורת נוקבת. תיאולוגים שמרנים כמו תיאודור צַאן ואדוארד רוּפּרֶכט תקפו את דעותיו, ובספרו החשוב ביותר, "מהותה של היהדות", התייחס גם התיאולוג היהודי ליאו בק בביקורתיות לעמדותיו של הארנאק. עיקר ביקורתו של בק הייתה על כך שהארנאק דחה בכתיבתו התיאולוגית מקורות יהודיים – אף על פי שכנראה מעולם לא התעמק בהם.

הארנאק נאלץ להתמודד עם ההאשמה כי בעבודותיו התיאולוגיות הוא מטפח אנטי-יהודיוּת. הוא שאף לנתק את הנצרות מן הגישה המקראית, המתמקדת בחוקים ובכללים של הברית הישנה – גישה שהאפיפיור בנדיקטוס ה-16 (1927-1922) ראה בה כפירה בעיקרי הנצרות הקאתולית. השקפה זו הובילה לכך ששרלוטה קנוֹבְּלוֹך, נשיאת הוועד המרכזי של יהודי גרמניה (2006-2010), הגדירה את כתביו כאנטישמיים. עם זאת, הארנאק סלד מן האנטישמיות הפוליטית. ההבדל הברור הזה שגרס הארנאק בין עוינות ליהדות על רקע דתי לבין עוינות ליהדות על רקע פוליטי מדגיש את מורכבות אישיותו והגותו. אף על פי כן, אין להתעלם מחלקה של הפרוטסטנטיות האנטי-יהודית בהתחזקות האנטישמיות בגרמניה.

פוליטיקה ומדע

פעילותו של הארנאק כעסקן אקדמי-מדעי וכפוליטיקאי הן נקודות בולטות נוספות בביוגרפיה שלו. הוא שימש כיועץ גם לקנצלר הרייך דאז, תיאובּאלד פון בֶּתמן-הוֹלוֶג, שעימו קידם מדיניות של איזון ושל רפורמות חברתיות. עם זאת, יש להתייחס בביקורתיות לתמיכתו במה שכונה "עצומת ה-93" ולאהדתו כלפי נטיות לאומניות בכלל, שכן השקפות אלו אמנם תאמו את רוח הזמן, אך ביטאו יחס לא ביקורתי כלפי השאיפות המיליטריסטיות והאימפריאליסטיות שרווחו באותם ימים באירופה. את העצומה חיבר לודוויג פוּלדה בספטמבר 1914, וחתמו עליה 93 מדענים, סופרים ואמנים גרמנים, במטרה להדוף את הטענות שהועלו נגד גרמניה ע"י המדינות שלחמו בה בתחילת מלחמת העולם הראשונה.

אדולף פון הארנק הותיר אחריו מורשת שנויה במחלוקת. מצד אחד, הוא היה אדם ליברלי שסבר שיש צורך ברפורמות, דגל בחינוך נשים ובזכויותיהן, וגיבש חזון של הנצרות ושל החברה. מנגד, גישתו ליהדות וחלקו בשיח הלאומני של ימיו נותרו היבטים שנויים במחלוקת. על כן, כתביו מהווים נושא לוויכוח ער עד היום, והם משקפים את היחסים המורכבים בין תיאולוגיה, מדע ופוליטיקה בעידן המודרני.