אָדֶל שְׁפֶּרלינג

. במהלך ההתנכלויות הגוברות ליהודים, סייעה שפרלינג בחריצות לג'ני ווילדה, מנהלת הספרייה, כדי שהמקום יוכל להמשיך בפעילותו. התגייסותה החרוצה למען מטרה זו הבטיחה שלקוראות ולקוראים יהודים תמשיך להיות גישה לִספרים, על אף המגבלות שהוטלו על יהודים בכל תחומי החיים.

על שפרלינג לא ידוע כמעט דבר. עם זאת, אנקדוטה אחת ממנה שרדה במהלך השנים. כבר בשנים הקשות ההן הייתה זו חידה, כיצד הצליח בית המדרש להמשיך בפעילותו זמן כה רב, והחידה הזו נותרה בעינה עד היום. כל שאר בתי המדרש החשובים להכשרת רבנים ברייך הגרמני נאלצו לסגור את שעריהם כבר בסוף 1938, לאחר ליל הבדולח. אולם לא בית המדרש בברלין, שהמשיך לפעול באופן סדיר עד קיץ 1942.

לדברי וולפגנג המבורגר, אחד הסטודנטים האחרונים שלמדו בבית המדרש, יש לזקוף זאת לזכותה של שפרלינג. בזיכרונותיו כותב המבורגר על ההשלכות של ליל הבדולח:
אף על פי שהפעילות האקדמית הרגילה בבית המדרש הופסקה בשבועות הראשונים שלאחר האירועים האלימים של הלילה, שבמהלכו שרפו את בתי הכנסת והחריבו רכוש יהודי, הספרייה נותרה פתוחה. עוזרת הספרנית הצעירה אדל שפרלינג שקדה על מלאכתה באולם הקריאה […], כשלאולם נכנס קצין גסטאפו, ששאל את שפרלינג איזה ארגון שוכן בבניין. תשובתה כי מדובר בבית ספר הניחה את דעתו, והוא עזב את המקום, מפני שבאותה תקופה הוקמו בתי ספר יהודיים בכל רחבי גרמניה כדי לקלוט את כל התלמידים היהודים שנאסר עליהם ללמוד בבתי ספר ציבוריים. כך נפוץ הסיפור שבורותו של קצין גסטאפו אחד ותשובתה המעורפלת של עוזרת הספרנית הצילו את בית המדרש ואפשרו לו להמשיך לפעול עוד כמה שנים.
המשך הפעילות של בית המדרש עד שנת 1942 הגן על כל עובדיו מפני גירוש למזרח, לפחות באופן זמני. כאשר נאלץ בית המדרש לסגור את שעריו בקיץ 1942, איבדו אדל שפרלינג ועמיתיה את ההגנה הזו. ב-1 במארס 1943, נעצרה שפרלינג במסגרת הפעילות של הגסטאפו שזכתה לכינוי "פאבּריק-אַקציוֹן", גורשה למחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ ונרצחה שם. הכתובת הרשומה האחרונה של שפרלינג בברלין הייתה דירתה של ג'ני ווילדה, שנתנה לעמיתתה הצעירה קורת-גג.